מהנעשה בעין השביעית, והערה סלולרית

(390 מילים)

פרסמתי לאחרונה שני טורים בעין השביעית. אחד על הביקורת המשונה מאד של אלי ציפורי מגלובס על השימוש בסקרי הכנסות:

די בלוף

ואחד על הטענות של יהודה שרוני על רפורמת הסלולר:

סרח עודף

תוספת קטנה בנוגע למה שיהודה שרוני כתב. אין לי מושג מאיפה הוא מביא את המספרים שהוא מביא, אבל – בואו נאמין להם לרגע. לפי שרוני, בעקבות פתיחת התחרות בסלולר, הציבור חוסך מדי שנה חמישה מיליארד ש"ח, אבל 3,000 עובדים איבדו את מקום עבודתם. בגלל שהמטרה של שרוני בטור שלו הייתה להמעיט ברווח של הציבור, ולהגזים בנזק, אני אומר – בואו נזרום איתו רגע. נניח שאף אחד מהעובדים האלו לא היה מאבד את עבודתו ללא הרפורמה, ונניח עוד שהם פשוט לא מסוגלים למצוא שום עבודה אחרת, לעולם. לא בחברות הסלולר החדשות ולא בכלל. כן, אני יודע. בכל זאת, זרמו איתי רגע. אז אם מקבלים את המספרים האלו, לפני החלת הרפורמה בסלולר, ההגנה החוקית על מפעילי הסלולר מפני תחרות הגנה על 3,000 מקומות עבודה, כשהעלות לציבור של ההגנה הזו היא חמישה מיליארד ש"ח לשנה. כלומר – מדובר בסכום הנאה של מעל מיליון וחצי ש"ח לשנה פר מקום עבודה. מעל 120,000 (ובמילים – מאה עשרים אלף) ש"ח לחודש לעובד. אפעס, אני יכול לחשוב על כמה דרכים יותר מוצלחות להשתמש במיליון וחצי ש"ח לשנה לעובד מאשר להבטיח שהוא יוכל להיות נציג שירות לקוחות בסלקום.

עם רון בלב ומיקרופון ביד – אני כל כך אוהבת את העבודה שלי, שהיה שווה כל שקל מהמליון וחצי שאזרחי ישראל השקיעו כל שנה כדי שאוכל להישאר בעבודה הזו!

האם זו עוד ראיה לתיקית "להשקיע בהגנה על עובדים, לא בהגנה על מקומות עבודה"? עד כמה זה בכלל מייצג? אחרי הכל, ההגנות על מפעילי הסלולר לא נומקו רק כהגנה על עובדים (איך הן נומקו, בעצם?). מה קורה בתעשיות אחרות? האמת היא שאני לא כל כך יודע. אני לא מכיר הערכות מהסוג הזה בארץ, ולא תמיד קל או אפילו אפשרי לעשות אותן, אבל אני מכיר כמה כאלה בנושא הגנות מפני ייבוא בארה"ב. הדוגמה המפורסמת ביותר היא תעשיית הסוכר, שבה המחיר ששילם הצרכן האמריקאי להצלת כל מקום עבודה בתעשייה הזו היה בשנת 2011 לא פחות מ 600,000$, בעוד השכר הממוצע בתעשייה היה 37,000$. לא מאד שונה מהדוגמה של הסלולרי. עכשיו, כשלוקחים בחשבון שהגנות מפני ייבוא הרי לא באמת משנות לסך התעסוקה במשק, אז בכלל זה מתסכל מאד. אבל גם כשמתמקדים בהשפעות על התתחלקות ההכנסות, וגם אם אכפת לנו דווקא ספציפית מהאנשים שיאבדו את מקום עבודתם בגלל ייבוא (ולא, למשל, מהאנשים שאינם מוצאים עבודה בגלל אותם חסמי ייבוא), ההגנה עליהם באמצעות מכסים היא זריקה של המון משאבים לפח.

חבל, לא?

מודעות פרסומת

10 תגובות בנושא “מהנעשה בעין השביעית, והערה סלולרית”

  1. אני מקווה שאני לא מערבב כאן כמה דברים לא קשורים, אבל כאשר השוק (או המשק) ריכוזיים יותר, והיצע המוצרים קטן יותר, המחירים גבוהים יותר וכו', גם סך העובדים שיועסקו בענף יהיה קטן יותר (תלוי כמובן באופן הייצור) מאשר כאשר הוא נפתח ליותר תחרות, לא?

    אם ננסה להשליך על שוק הסלולר, מכיוון שכפי שהזכרת כעת מתבצעות יותר עסקאות והיקף השירות שניתן (מקביל להיצע המוצרים בתעשיות אחרות?) גדול יותר, יכול להיות שסך העובדים שהחברות בשוק ירצו להעסיק עשוי דווקא לגדול בסופו של דבר? (גם אם כל חברה בודדת תהיה קטנה יותר מחברה בודדת לפני הגדלת התחרות).

    סייג שאני כן יכול לחשוב עליו הוא אם החברות נוקטות באמצעים שחוסכים בהעסקת עובדים, כמו התמקדות במענה אינטרנטי ללקוחות במקום במענה טלפוני.

    אהבתי

    1. כן. אני מסכים. קשה לי לראות איך מצב שבו יש יותר אנשים עם קוים סלולריים יביא למצב שבו פחות אנשים מועסקים בתעשייה הזו. יכול להיות שכל חברה תעסיק פחות אנשים, אבל עדיין, סביר שהתעשייה כולה תעסיק יותר אנשים. אני חושב שמה שאנשים לפעמים מנסים להגיד זה שבשוק יותר תחרותי, החברות יותר אגרסיביות ב"לחתוך שומנים". לא לגמרי ברור לי למה, אבל אולי. נניח.
      בכל מקרה – הטיעון שלי כאן הוא על דרך קל וחומר. אם, כפי שסביר, אין באמת אובדן משרות נטו, אז מדובר בבזבוז עוד יותר גדול.

      אהבתי

  2. אסף ועמית,
    שניכם פספסתם כאן. תעשיית הסלולר לא חוותה שינוי רק ברמת מחירי המוצר שלה אלא בשינוי (מבורך) של כל הקונספט העסקי שלה. מה שהעסיק את כל אלפי העובדים היו חבילות מסובכות שהצריכו מענה על אלפי פניות של חריגה מחבילת הדקות, חבילת הSMS, האינטרנט, המכשיר עצמו וכו'.
    כאשר החיוב נעשה בתשלום גלובלי אזי אין הפתעות וממילא הצרכנים לא פונים ולא זקוקים לנציגי שירות.
    הגדילה לעשות גולן טלקום המאפשרת להזמין את כרטיס הסים באתר, לקבלו בדואר ולבצע את כל הפעולות באתר האינטרנט מבלי להזדקק לנציג אנושי (בחברות האחרות המצב עוד רחוק מכך).

    אהבתי

  3. אסף, מה בדבר הרעיון שיש לשמור על מחירי הדירות גבוהים ולמנוע הצפת בנייה שתוריד מחיריהן ותסכן את יציבות הבנקים? האם זה לא דומה בסך הכול למה שאמר שרוני לגבי ענף הסלולר? תמשיכו בהתנהלות כלכלית מונופולית ובזבזנית שמזיקה לצרכן כדי להציל מאזנים בגליונות אקסל.

    והנה מתברר שמישהו שהוא בין הכלכלנים הבכירים בעולם החזיק בדעה הזו – http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4152027,00.html

    כתבתי על זה את דעתי בעבר: http://tinyurl.com/p7eloo7

    אהבתי

    1. אני מבין את מה שאתה אומר על נקודות הדמיון, אבל אני לא חושב שזה מצב כל כך דומה. אם כמה חברות סלולר יפשטו את הרגל, זה יהיה בסך הכל מכה קטנה בכנף של המשק. אם כמה בנקים יגיעו למצב של חדלות פרעון, אפילו אם רק בנק אחד יגיע למצב של חדלות פרעון, ההשפעות של זה יכולות להיות עצומות.
      אני די בטוח שכשסטנלי פישר מדבר על שמירה על יציבות הבנקים הוא לא מתכוון שזה חשוב כדי לשמור על מקומות העבודה של עובדי הבנקים. ובכל מקרה, מדובר על הימנעות משינויים חדים ומהירים במחירי הדיור. ולא בתכנית ארוכת טווח לשמירה על מחירי דיור גבוהים, כפי שהיה המצב בסלולר.

      אהבתי

      1. מרגע שמקבלים את הלוגיקה של יצירת מחסור כדי לשמור על מאזני אקסל, הויכוח עם שרוני ודומיו הוא רק כמותי ולא עקרוני. אני חושב שעקרונית הלוגיקה הזו פסולה.

        אהבתי

  4. תמריץ,
    לכל כלל יש יוצא מן הכלל. אפשר לקרוא לזה כמותי, אבל זה כמו שלמרות שאין מחלוקת על חשיבותה של הזכות לחירות, במקרים של אנסים ורוצחים הזכות לחירות נשללת.

    אהבתי

  5. קצת באיחור, אבל יכול להיות שמה3000 צריך להוריד את כל אלה שמוכרים ומתקנים מכשירי סלולרי בכל פינת רחוב (למי שזוכר – בעידן השיא של החברות הללו גם את המכשירים היינו קונים מהן)
    אולי יוצא שאפילו נוספו מקומות עבודה בענף

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s