מה יהיה עם הלימות ההון?

(הפוסט מכיל 1,209 מילים, אבל יש חלקים שאפשר לדלג עליהם)

שוב פדיחה של עתונאים בנושא הלימות הון, והפעם דה מרקר, בכתבה על החלטות המפקח על הבנקים. תחת הכותרת האומללה ״המפקח שעלה לבנקים 20 מיליארד שקל״ מסבירה הכתבה שדרישות הלימות ההון החדשות של המפקח על הבנקים הביאו לכך שהבנקים הפנו רווחים בערך של 17 מיליארד שקל להגדלת ההון העצמי שלהם, במקום לחלק את הרווחים לבעלי המניות (והם יאלצו להוסיף עוד 2.7 מיליארד, לכן בסה"כ כעשרים מיליארד). לכן, לפי דה מרקר, לא רק שבעלי המניות מסכנים, המשק כולו נפגע, כי הגדלת ההון העצמי פוגעת איכשהו במתן אשראי. בגלל שחשוב לי פה לדייק, אני אנסח את הביקורת שלי בצורה מאד ניואנסית:

לא נכון!

מתן האשראי במשק לא יפגע. הוא אולי יצומצם, מעט מאד, לא בכמות שכותבים בדה-מרקר, ולא מהסיבות שכותבים בדה-מרקר, ובכל מקרה, זה יהיה צמצום רצוי.

ועכשיו – לחדשות בהרחבה.

zaken
דודו זקן. פשוט צודק.

טעות מספר אחת – דרישות הלימות הון לא מגבילות את ייצור האשראי

קודם כל, מה זה הון עצמי? למי שלא מכיר אני ממליץ לקרוא את זה, אבל בקיצור- כדי לתת הלוואות, שזה מה שבנק עושה כדי להרוויח כסף, הבנק צריך שיהיה לו כסף לתת. לבנק יש שני מקורות להביא מהם כסף: הלוואות שהבנק לוקח מהציבור (נניח, תכניות החסיכון שלכם), והון עצמי. הון עצמי הוא, בגדול, הכסף שבעלי המניות מביאים. בשלב ראשון, הכסף הזה מגיע מהנפקת המניות. בהמשך, בגלל שהרווחים שייכים לבעלי המניות, אפשר פשוט להעביר את הרווחים האלה לקופת הבנק וגם הם נחשבים להון עצמי. גם הם הרי, בעצם, כסף שהביאו בעלי המניות. עכשיו, וזה חשוב: אף אחד לא מגביל את כמות הכסף שהבנק יגייס מכל אחד מהמקורות. מה שהמפקח על הבנקים עושה זה רק להגביל את היחס בין שני המקורות. כמו שמוסבר בפירוט בלינק,  אין שום שחר לטענה שהגדלת ההון העצמי פוגעת במתן האשראי במשק. הטענה "עם הון בהיקף של 2.7 מיליארד שקל היו הבנקים יכולים לייצר אשראי במשק בהיקף של 28 מיליארד שקל" היא נון-סקויטר מוחלט. מה זאת אומרת "היו יכולים"? יכולים! קודם כל, ההון העצמי לא נשאר בכספת. הוא לא רזרבות. הוא משמש לייצור אשראי. הוא לא "היה יכול לשמש". הוא משמש. שנית, אם הבנק רוצה לייצר עוד אשראי – אף אחד לא מונע ממנו לגייס עוד הון עצמי על ידי הנפקת מניות חדשות למשל. אין שום מובן סביר שבו דרישות ההון העצמי מהוות חסם על ייצור אשראי. הטענה שחבל שצריך עוד הון עצמי, כי אחרת, באמצעות הכסף שהלך להון העצמי החדש הזה, היה אפשר לתת יותר הלוואות, שקולה פחות או יותר לטענה "חבל שהיית צריך לשים את הסדינים על המיטה, אחרת היית יכול לישון עליהם".

טעות מספר 2 – האם הפניית רווחים להון העצמי פוגעת בבעלי המניות?

אבל יש דברים בכתבה שאפילו יותר כואבים בעין. בעיקר הטענה שאם הרווחים נשארו בבנק, כלומר – נוספו להון העצמי, ולא חולקו לבעלי המניות, הרי שבעלי המניות "הפסידו" את הכסף הזה. כך בכתבה: "סיכום ביניים של קדנציית זקן מובילה למסקנה כי הוא עלה למשקיעים במניות הבנקים בישראל עד כה עשרות מיליארדים". טוב, זה ממש שטויות.

נניח שאני הבעלים היחיד של כל המניות של חברה ששווה בתחילת השנה 80 שקל. במהלך השנה רווחי החברה היו 20 שקל. חילקתי את הרווחים לעצמי. בסוף השנה יש לי מניות בשווי של 80 שקל, ו 20 שקל מזומן. עכשיו נניח שאסור לי לחלק רווחים, ואני חייב להשאיר אותם בקופת החברה – זו המשמעות של הפניית הרווחים להון העצמי. מה יהיה שווי החברה עכשיו? בגלל שמדובר באותה חברה בדיוק, אבל עם עוד 20 שקל בקופה, אז ערך החברה, ובהתאם, שווי המניות של החברה, עלה ב 20 שקל. הרי מי שקונה את החברה מקבל גם את הקופה שלה לידיו. אז במקום מניות בשווי 80 שקל, ו 20 שקל במזומן, יש לי מניות בשווי 100 שקל. ואם ממש בא לי מזומן? אני יכול פשוט למכור 20% מהמניות שלי, ולהישאר עם, ניחשתם נכון, 80 שקל במניות ועוד 20 שקל במזומן. בדיוק כאילו חילקתי לעצמי רווחים. הטענה שהמפקח על הבנקים עלה לבעלי המניות עשרות מיליארדי שקלים היא פשוט הבל.

טעות (למתקדמים) מספר 3 – האם הגדלת ההון העצמי פוגעת בתשואה?

אבל אבל אבל, תאמרו, התשואה על ההון של הבנקים ירדה. או. זה כבר שיפור משמעותי – שש דרגות מעל ההבנה של כתב דה מרקר, כי זה לפחות חצי נכון. כלומר, אם זו הטענה, אז ברור שאין מה לדבר על הפסדים של עשרות מיליארדים לבעלי מניות הבנקים, אלא רק על תשואה נמוכה יותר על המניות שלהם, שזה הרבה הרבה פחות מעשרות מיליארדים. אבל, בכל מקרה, גם זה לא טיעון תקף. הנה ההסבר.

קחו לדוגמא את בנק אסף. בנק אסף קיבל הלוואות מהציבור ב 100 שקל, ויש לו הון עצמי (מבעלי המניות) של 100 שקל. כלומר, בעלי המניות השקיעו 100 שקלים משל עצמם, ולקחו הלוואות ב 100 שקלים. בסך הכל – יש לבנק 200 שקל כדי לתת הלוואות, והוא אכן נותן הלוואות ב 200 שקלים (אפשר להתעלם כאן מיחס הרזרבה. הוא לא משנה את הסיפור). נניח שבסוף השנה הבנק קיבל החזרים בשווי 220 שקל. באמצעותם, החזיר בנק אסף את 100 השקלים שקיבל בהלוואות. ויתרת הכסף, 120 ש״ח טבין ותקילין, הולכים לבעלי המניות. עד כאן יש? הלאה.

120 שקלים של החזרים על השקעה של 100 מהווים תשואה נאה של 20% לבעלי המניות. אבל, מה היה קורה אם בעקבות הוראות המפקח על הבנקים, הבנק היה נאלץ להשתמש ביותר הון עצמי, נניח 150 שקל,  ורק 50 שקל בהלוואות מהציבור (וזו בדיוק המשמעות של ההוראות של המפקח)? שוב, הבנק ייתן 200 שקל של הלוואות, ושוב, נניח שההחזרים הם 220. במקרה הזה, אחרי החזרת ההלוואות, לבעלי המניות יישארו 170 שקלים. 170 שקל של החזרים על 150 שקל של השקעה מהווים 13% תשואה. אכן, תשואה נמוכה יותר מאשר המצב בו ההון העצמי הנדרש היה רק 100 שקלים – כזכור, זו הייתה 20%. אז, האם שימוש ביותר הון עצמי משמעו הפסד של 7% תשואה לבעלי המניות? ובכן, לא בדיוק.

בואו נחזור רגע לעולם שבו בנק אסף נדרש רק ל 100 שקלים של הון עצמי. למה בעצם בעלי המניות של הבנק מקבלים תשואה של 20% בעוד שמי שהלווה כסף לבנק מקבל תשואה אפסית? התשובה המקובלת היא שבעלי המניות נושאים בסיכון. מה היה קורה  אם, נניח, במקום החזרים של 220 שקל, מיתון ופשיטות רגל במשק היו מביאים לכך שהבנק היה מקבל החזרים של 180 שקל בלבד? מי שהלווה לבנק כסף יקבל את מה שהובטח לו. על פי חוק, לפני שבעלי המניות רואים שקל, חייבים להחזיר את כל ההלוואות. כל 100 השקלים שהבנק קיבל כהלוואה יוחזרו למלווים. אבל לבעלי המניות ישארו במצב הזה רק 80 שקלים. על השקעה של 100 שקל, זהו הפסד של 20%, או תשואה של מינוס 20%. רוצה להיות זה שמרוויח 20% בזמנים טובים? רק אם אתה מוכן להיות זה שמפסיד 20% בזמנים רעים. רוצה לקבל את כל כספך חזרה גם בזמנים רעים? תאלץ לקבל תשואה אפסית בזמנים טובים. אמור מעתה: תשואה גבוהה בזמנים טובים קיימת בגלל שהיא תהפוך לתשואה מחורבנת בזמנים רעים. זה לא רק עיקרון בתורת המימון, זה גם טיפ חשוב לחיים: יותר תשואה משמעה יותר סיכון. כל מי שאומר אחרת איז סלינג סמת׳ינג.

עכשיו, מה יקרה אם ההון העצמי יהיה 150 שקל? במצב כזה, אם ההחזרים יהיו רק 180 שקל, לבעלי המניות יישארו 130 שקלים (אחרי שהוחזרו ההלוואות בשווי 50 שקלים). אם נשארו לך 130 שקלים מתוך 150, מדובר בתשואה שלילית של (בערך) 13%. כלומר, מניית הבנק אמנם הפכה לפחות רווחית בזמנים הטובים, אבל גם לפחות הפסדית בזמנים הרעים. אותו תרחיש שקודם גרם להפסד של 20%, גורם עכשיו להפסד של 13% בלבד. אותו הדבר שגרם לתשואה לקטון בזמנים טובים – זה שהרווח מתחלק על בסיס יותר רחב, גורם לכך שהתשואה גרועה פחות בזמנים רעים. גם ההפסדים מתחלקים על בסיס יותר רחב.

מה כל זה אומר? שהירידה בתשואה על ההון של הבנקים אמנם אמיתית, אבל היא לא מהווה הפסד ערך אמיתי עבור בעלי המניות. היא רק הופכת את מניות הבנק לנכס פחות מסוכן, וכמו כל נכס פחות מסוכן, הוא גם משיא תשואה נמוכה יותר. אין פה שום הפסד ערך. אם בעלי מניות הבנקים מעדיפים תשואה גבוהה יותר בסיכון גבוה יותר, תפאדל. שימכרו את מניות הבנקים שלהם, ויקנו נכסים מסוכנים יותר. אף אחד לא יעלב.

ודה מרקר- ראבק. לא לעניין בכלל. למדו את הנושא לפני שאתם מביעים עמדות כל כך נחרצות. העלאת דרישות ההון העצמי הן לא מצב של ״מצד אחד… אבל מצד שני…״. אין פה מחנק אשראי, אין פה הפסד לבעלי המניות. זה סתם רעיון טוב. יש כמה כאלה.

מי שרוצה באמת להבין את הנושא עד הסוף, מוזמן לקרוא את הספר החדש של ענת אדמתי ומרטין הלויג. או, לחלופין, ללוות את שי כשהוא הולך לראות טרומבון  מפלסטיק (בדיחה פרטית, אבל הי, זה הבלוג שלי!)

הערה מנהלתית: הערות על זה שכסף הוא חוב, ובנקים מייצרים הלוואות מהאוויר ומה לא, יחסמו ויימחקו. אין לי כוח לשטויות האלה יותר.

הערה (לא מאד חשובה) למתקדמים: למה בכלל הרגולטור צריך להתערב ביחס ההון העצמי? הסיבה היא שהממשלה בעצם מסבסדת את עלות החוב עבור הבנקים. בגלל שיש ערבות בלתי מוכרזת לכספי הציבור שנמצאים בחיסכון בבנקים (לכולם ברור שאם בנק יפשוט רגל הממשלה תערוב לחוסכים), הבנקים משלמים פרמיית סיכון נמוכה מדי על החוב שלהם. שימוש בהון עצמי הוא ויתור של הבנקים על הסובסידיה הזו. בטח שהבנקים לא מרוצים מזה. לכן, יש מקום לרגולציה. יותר מזה – דרישה להגדלת ההון העצמי היא ילד הפוסטר לרגולציה טובה: היא פותרת כשל שוק מוגדר היטב. היא פותרת את הכשל ישירות. היא פשוטה. היא קלה להגדרה ולאכיפה. היא אינה תלויה בשיקול דעת של פקידים. תענוג. אני באמת לא מכיר טיעון טוב נגד המהלך הזה.

מודעות פרסומת

29 תגובות בנושא “מה יהיה עם הלימות ההון?”

  1. שאלה.
    מה אם לבעלי המניות יש רק 100 שקל שהם יכולים להביא מהכיס שלהם?
    אם במצב א׳ נדרש יחס הון של 1:2 יש 300 שקל שניתן להלוות ובמצב ב׳ של יחס הון 1:1 יש רק 200 שקל שניתן להלוות לציבור. במצב כזה לא יורד היצע האשראי?

    אהבתי

      1. אתה מניח אפס חיכוכים בהנפקת מניות?
        מה אם לבעל המניות הגדול יש 51% אחוז מהמניות? סביר שהוא יעדיף צמצום אשראי על אובדן פרמיית שליטה בעקבות הדילול.
        זה סתם תרחיש שחשבתי עליו עכשיו אבל בטוח אפשר על עוד, במיוחד בשוק ההון המאוד לא משוכלל שיש בארץ. לא מופרך בכלל שבנטו בעלי מניות ישקלו אם עדיף להם צמצום אשראי במשק או הנפקה.

        אהבתי

    1. אני מניח אותה רמה של חיכוכים בגיוס בהנפקת מניות ובגיוס חוב. מה גם שהמפקח על הבנקים עשה את הדבר הנכון, ואפשר לבנקים להגדיל את ההון העצמי על ידי הפניית רווחים להון העצמי, ולא על ידי גיוס הון מבחוץ, כך שהחיכוך קרוב לאפסי.
      נקודתית, התרחיש שאתה מעלה מאד מאד לא סביר. קודם כל, צריך שלא רק בנק אחד יהיה בשליטה של מישהו שיש לו 51% מהמניות, אלא שכל המערכת הבנקאית תהיה כזו (אחרת, את ההלוואה שהבנק הזה לא יסכים לתת, בנק אחר ייתן). זה פשוט מאד רחוק מלהיות המצב. אני לא כל כך יודע מה לעשות אם "בטוח אפשר לחשוב על עוד" תרחישים. אם יציגו לי אותם ,אולי אשתכנע. כרגע, לא שמעתי עדיין אף תרחיש שמתקרב אפילו לשכנע אותי.

      אהבתי

      1. צודק בוא לא נדבר על תרחישים אלא באופן כללי.
        אם באמת הבנקים היו אדישים בין שתי שיטות גיוס ההון היית רואה כל מיני תמהילים של חוב/מניות. מכיוון שאנחנו רואים דפוס שהוא כל כך בולט שהרגולטור נדרש לשנות אותו אפשר רק להסיק שיש תמהיל מועדף על הבנקים מבחינת עלות כוללת (הטבות מס, רגולציה, נזילות וכו') לייצור אשראי. כל שינוי של התמהיל בהכרח יעלה את העלות הכוללת של ייצור האשראי כי הוא לא התמהיל הזול ביותר שהבנק בחר. אם עולה יותר לייצר אשראי בהינתן אותו ביקוש ההיצע שלו יקטן.

        אהבתי

      2. כן, זו הייתה ההערה בסוף הפוסט. במצב הנוכחי גיוס חוב על ידי הבנקים מסובסד בפועל על ידי הממשלה בגלל הערבות הבלתי מוכרזת שלה לחסכונות בבנקים. זו נראית לי הסיבה העיקרית שאנחנו רואים את הדפוס שאתה מדבר עליו. כלומר, שינוי רגולטורי של התמהיל לטובת יותר הון עצמי הוא רצוי. נכון שהוא מעלה מעט (ממש מעט) את עלות ייצור האשראי. ושים לב – לא חוסם שום ייצור אשראי. לא מגביל אותו. מעלה מעט את מחירו. אבל – טוב מאד! המהלך הזה מקרב את עלות ייצור האשראי לרמה של שיווי משקל, במקום המצב המוזר מאד כרגע, שבו הממשלה מסבסדת את החוב של הבנקים. זה די משונה, לא? לתת סובסידיה שמעודדת את הבנקים לעשות דווקא את מה שפחות טוב מבחינת המשק? זה כמו לתת סובסידיה למפעל על הזיהום שהוא מייצר, במקום למסות את הזיהום הזה.
        וגם – קוקריין:
        http://tinyurl.com/k9vplb5

        אהבתי

  2. אז המדינה הפכה את ההשקעה באשראי בנקאי לפחות אטרקטיבית. מוצדק או לא, זה תיאורטית אמור להפחית את סך ההשקעה באשראי בנקאי, לא?
    אמנם אפקט מסדר שני, ונועד להפחית את הסיכון/סבסוד הממשלתי לסיכון עודף, וכנראה מוצדק, אבל כמות האשראי במשק אכן עלולה לקטון אם פתאום הממשלה הופכת את ההשקעה באשראי דרך הבנקים לפחות כדאית.

    אהבתי

    1. חצי מסכים. קודם כל, אפקט מסדר שני זה מחמאה פה. אנחנו מדברים כאן רק על ההלוואות שקודם לכן היו כדאיות רק בגלל שהחוב הבנקאי היה מסובסד (בגלל הערבות הממשלתית הבלתי מוכרזת), ועכשיו, כשצריך לממן אותן עם הון עצמי, הן הפכו ללא כדאיות. זה אפקט פיצי. אבל, חשוב יותר – טוב מאד. הלוואות שהבנקים נתנו קודם לכן רק בגלל שהסובסידיה הזו הפכה אותן לכדאיות הן הלוואות שלא היו צריכות להינתן. אם דרישות הלימות ההון יחסלו אותן – טוב מאד.

      אהבתי

      1. בעצם אתה טוען שלמרות שהגדלת יחס הלימות ההון תפגע בפוטנציה במתן האשראי במשק, זה שינוי לטובה כי מדובר באשראי שהסיכון שלו מסובסד על ידי המדינה באופן משתמע (אולי מישהו יעזור לנו למצוא חלופה טובה לimplicit ?). אשראי שהסיכון בו מסובסד הוא אשראי 'מיותר' לדעתך, והפחתתו לא תפגע במשק ואולי אפילו להפך.

        במחשבה שניה, זה לא אפקט מסדר שני: זה אפקט מסדר ראשון. המפקח על הבנקים רוצה להוריד את רמת הסיכון של ההלוואות, וזה מה שקורה. יש פחות הלוואות, ובעולם אידאלי ההלוואות שלא ניתנות הן אלו שהסיכון גבוה. (ולא, חס וחלילה, ההלוואות למי שאינם טייקונים/מחוברים/לווים גדולים, או משכנתאות שהן הסיבה לצעד הספציפי הזה). בין אם אנחנו חיים בעולם אידאלי ובין אם לאו, יש כאן השפעה על כמות האשראי במשק ורמת הסיכון בו. אולי זה טוב – אם אתה חושב שרמת האשראי והסיכון במשק גבוהות מדי, ואולי זה רע – אם אתה חושב שצריך יותר אשראי ויותר סיכון.

        פה כבר יש יותר ניואנסים מ'לא נכון' גורף…

        אהבתי

      2. (תגובה ערוכה אחרי שראיתי את התגובה הנוספת)

        אני מסכים. כאילו, אין מה לא להסכים. אתה צודק. הייתי צריך להיזהר יותר בחלק מהניסוחים שלי.

        אבל – אני עדיין חושב שמדובר באפקט קטן מאד. כאמור, הוא נוגע רק להלוואות שניתנו בגלל שפרמיית הסיכון של הבנק נמוכה מהפרמיה של שיווי משקל. על כמה נקודות בסיס מדובר? מה הייתה פרמיית הסיכון של הבנקים הגדולים אילו לא היתה ערבות אימפליסיטית של הממשלה? קשה לי להאמין שהמון.
        אבל בכל מקרה, מה שחשוב היה לי להבהיר זה שדרישות הלימות הון אינן "חסם" על ייצור אשראי. הן יכולות, במובן שהעלית, לצמצם את כמות האשראי. אבל הן לא חסם על הכמות הזו. הן רק משנות קצת את התמריצים של הבנקים. אני די משוכנע שמדבור בשינוי שהוא א. מזערי, ב. חיובי. אבל מסכים שזה שינוי, וזה שינוי בכיוון של צמצום האשראי.

        אם זה היה הדיון על דפי דה-מרקר, אגב, לא הייתי כותב את הפוסט הזה.

        אהבתי

  3. א. טענות ש 98% מהן הוא קשקוש יוצרות כתבה מטופשת, אני מסכים.
    ב. יש תרחיש (שאין לי מושג כמה כמותית הוא נכון), שבו האפקט על כמות האשראי גדול יותר מסתם משהו זניח. למשל: ה'גזרה' מכוונת בעיקר לבנקים שנותנים משכנתאות. אז הם נותנים פחות משכנתאות (מסוכנות). אז הציבור ש'חייב לקנות דירה כי הביקוש לדיור קשיח' לוקח הלוואות חוץ-בנקאיות לדירה, או במילים אחרות: הלוואה מההורים ומהחסכונות שלהם. אז כמות החסכון יורדת, ובהתאם, כמות האשראי, שהיא כמו ההפרש בחסכון אבל מוכפל ביחס הלימות ההון החדש. אני יכול כבר לראות את הכותרות בעיתונים על הירידה בשיעור החסכון ואת ההפגנות מול הבנקים כתוצאה ממחנק אשראי כולל במשק… הכל קישקוש, אבל כדי להראות שזה קישקוש צריך מספרים. לנופף בידים אפשר בכל מני כיוונים. אח, איזה כיף להיות פרקליטו של השטן…
    ג. מסכים לגמרי: הלוואי שזו היתה רמת הדיון בעיתון או בכנסת…

    אהבתי

    1. ב. לא כל כך מסכים. אם אנשים "יקחו משכנתא מעצמם" (או מההורים), אז החיסכון יירד במקביל לירידה בביקוש להלוואות. זה, כלשעצמו, לא משנה הרבה. אבל, אפשר, ואפילו צריך, לדבר על תרחישים כאלה. אדמתי והלוויג מדברים לפחות על חלקם בספר שלהם.

      אהבתי

  4. הי אסף – אם בעלי הבנקים רוצים לחזור לרמת הסיכון והרווח המקוריים, הם לא יכולים ללוות כסף ולהכניס אותו כהון עצמי? אני לא זוכר במעורפל משהו מבלק ושולס שכל רמת מינוף של עסק שקולה לרמת מינוף של בעלי העסק?

    אהבתי

    1. כן. אני לא מכיר מספיק טוב את מה שבלק אנד שולס עשו, אבל אם אני זוכר נכון, ההגיון שאתה מתאר – רמת מינוף של עסק שקולה לרמת המינוף של בעלי העסק – הוא בדיוק המהלך של ההוכחה של משפטי מודלינאי-מילר. בגדול, אם תמהיל אחד היה זול יותר מאחר, אז בעלי העסק יכלו לעשות רווחי ארביטרז'.

      אהבתי

    1. "על פי חישוב של רו"ח ראובן אדלר, ראש מערך הבנקאות והפיננסים בPwC ישראל, עם הון בהיקף של 2.7 מיליארד שקל היו הבנקים יכולים לייצר אשראי במשק בהיקף של 28 מיליארד שקל."
      כלומר, זו לא טענה של הכתב אלא טענה של רואה החשבון ראובן אדלר. סביר להניח שהוא מבין דבר או שניים בקשר בין הון עצמי לאשראי, האם אתה חושב שהוא פשוט מטעה כאן את הציבור ביודעין? בכל אופן, הכתבת פשוט לקחה את דבריו כמובן מאליו, לא נראה לי שהיא אשמה כאן.

      אהבתי

      1. צריך לראות בדיוק מה אמר רוח אדלר, אבל, בכל מקרה:
        עיתונאי לא מקבל הנחות אם הוא מביא דברים מטעים, גם אם הוא ציטט מישהו. אם הידיעה הזו עברה את כל שרשרת העריכה בדה מרקר, צורה להם. מה גם שכל הכתבה רצופה בשטויות. על דבריו של אדלר עצמם – יש משמעות טכנית מסוימת לאמירה שעם כך וכך הון אפשר לייצר כך וכך אשראי. אבל זה מאד מטעה להגיד שבגלל ההוראות החדשות, שמעלות א תדרישות הלימות ההון ב 2.7 מיליארד נוספים, היצע האשראי במשק ירד ב 28 מיליארד שקל. וזה האופן שבו הציטוט הזה מובא בכתבה. אם, ויש לפחות חשש כזה, רוח אדלר עובד עבור הבנקים, קל וחומר שעיתונאי לא צריך פשוט לצטט אותו בצורה לא ביקורתית.

        ספי:
        חסם עליון כמותי על צמצום האשראי הוא מה אנחנו חושבים היה המצב אילו לא הייתה ערבות ממשלתית סמויה לחסכונות הציבור בבנקים. כלומר, בכמה אתה חושב בנק פועלים היה מעלה את הריבית שהוא נותן על חסכונות אילו הציבור היה לוקח בחשבון את האפשרות שאילו בנק הפועלים יפשוט רגל, הממשלה לא תערוב לכספי החוסכים. זה חסם עליון, כי זה שקול למקרה שבו כל הסובסידיה נעלמת, ואנחנו כאן מדברים על מצב שבו רק חלק ממנה נעלם. אני מאד מאד נדיב כאן, ואומר רבע אחוז. כלומר, אפילו אילו הסובסידיה הייתה נעלמת לגמרי, צמצום האשראי יכול לכל היותר להיות שקול למצב שבו הבנקים נאלצים לשלם רבע אחוז יותר על החוב שלהם. מה קורה כאשר רק חלק, קטן יחסית, מהסובסידיה נעלם? כל נפיחה של בנק ישראל מגמדת את זה.
        לכן, כדי להיות מדויק, אז כן, צריך להזכיר את ההשפעה הזו, מה גם שהיא השפעה חיובית. אבל מבחינה כמותית היא נראית לי מזערית. בטח ובטח שלא מה שמופיע בכתבה, ולא בגלל שדרישות ההון העצמי מהוות חסם על משהו. אם כולנו מסכימים על זה, סבבה.

        אהבתי

  5. הי אסף,
    תודה על התגובה המפורטת.
    השאלה כמה מעט ההשפעה של תוספת עלות הייצור על כמות האשראי תלויה בתשובה לשאלה כמה אשראי היה מיוצר ללא הרגולציה. יש לך הערכה למספר לפני ואחרי?
    הטענה שלי לא היתה שהרגולציה טובה או רעה בסהכ למשק אלא רק שהיא בהכרח מצמצמת בפועל את כמות האשראי, לא כי היא מגבילה את הייצור אלא כי היא מייקרת אותו וייקור תשומות יגרור צמצמום בייצור.

    אהבתי

  6. אסף, הספרות יודעת להגיד משהו חכם על נקודת האופטימום של הרגולציה ביחס להלימות הון? ידוע לך אם מישהו בדק את הקשר בין יחסי הלימות נמוכים מדי להתנפחותן של בועות?

    אהבתי

  7. פוסט מעניין, אבל לא ברורה לי הטענה שלך שהבנקים ישמרו על ערכם כי הירידה בסיכון תפצה על הירידה ברווח. בעצם אתה טוען שהבנקים יקנו ברווחים האבודים מעין פרמיית ביטוח שתגן עליהם בעת משבר במשק. אבל עלות של פרמיית ביטוח תלויה בהסתברויות. וייתכן מאוד שהשוק מעריך שההסתברות למשבר חובות במשק מאוד נמוכה ולכן לדעתו אין הצדקה לשלם הון תועפות על הורדת סיכון הבנק. אדמתי וחבריה עושים את פעולת הכלכלה הריכוזית הרגילה – מנסים לכפות הערכת סיכונים של ועדה שמורכבת ממומחים חכמים על השוק, אבל לשוק אולי יש הערכה אחרת לגמרי.
    אם תמחור המניות בשוק יצנח ודאי שהבנקים יעדיפו שלא לגייס הון ויתחולל משבר אשראי חמור.

    אהבתי

    1. זו דרך בהחלט מעניינת לחשוב על זה: כאילו הבנקים קונים פרמיית ביטוח שתגן עליהם. צריך לחשוב על זה עוד. אבל הטיעון בפוסט הוא קצת אחר: בעלי המניות של הבנק מפחיתים את הסיכון שהם חשופים לו. לא הבנק – בעלי המניות שלו. הערך של הירידה בסיכון שהם חשופים לו שווה, הגדרתית, לירידה בתשואה שהם מקבלים. זה מה שהדוגמא בפוסט מנסה להסביר – אותו הדבר בדיוק שמוריד את התשואה, מוריד גם את הסיכון, ובאותה המידה.
      המובן שבו אדמתי מציעה לכפות את הערכות הסיכון שלה היא רק בקביעה כמה הון עצמי להחזיק. כל שאר התמחור נמצא לחלוטין בידיים של השוק. יתר על כן, אני חושב שאדמתי ושותפיה עושים ההיפך ממה שאתה טוען. המצב כרגע הוא שמיסוי מעוות, והערבות הממשלתית לחוב הבנקאי הם אלה שמעוותים את התמריצים בשוק ההון. הגדלת דרישות הלימות ההון דווקא תקרב אותנו לשו"מ שהיה מתקבל ללא מעורבות ממשלתית כלשהי.

      אהבתי

      1. יש בעיה עצומה בכל הסקטור הבנקאי. מסכים איתך. ערבוב נוראי של ערבות ממשלתית מחד ותמריצים ללקיחת סיכונים למען רווח פרטי מאידך. ועדיין, בעיניי ההצעה של אדמתי כנראה תביא לתהליכים שיובילו מחנק אשראי (ובכך אולי יממשו בעצמם את הסיכונים שהכול נועד למנוע).
        היה מעניין לקחת בנק גדול ולפצלו לשני חלקים סימטריים. האחד מבוסס על הלימות הון גדולה והשני על הלימות הון נמוכה. לראות איזה ערך הבורסה תיתן לכל אחד. מן הסתם בתקופות של חרדה יעדיפו את הבנק היציב ובתקופות של הדפסת כסף משככת חרדה יעדיפו הבנק השני. תקופתנו קרובה לתקופה מהסוג השני.

        עוד מחשבה – נראה לי שהלימות הון גבוהה יוצרת תמריץ גבוה יותר להתייעלות בפעילות ולחיסכון בכוח אדם כי אחוז הרווח שהוצאות קבועות גוזלות הוא יותר גבוה.

        אהבתי

  8. הי אסף,
    ברצוני לברך אותך על הבלוג, אינני מסכים עם דעותיך אך הצלחתך להרים דיון מעמיק בנושא.
    לגבי הנתונים הכמותיים, החשבון פשוט, רו״ח אדלר תרגם ריתוק הון של 2.7 מיליארד לנכסי סיכון של 28 מיליארד לפי שימוש ביחס הון של 10%, חישוב זה פשוט אך מייצג! כמו כן, ניתן אף לייחס לכך משקל גבוה יותר עקב כך שיחס נכסי סיכון לחשיפת אשראי הינו 1:1 כאשר מדובר על הלוואה לחברה, במשכנתא עם LTV נמוך היחס אף יכול להיות 0.35:1, לכן רו״ח אדלר אף נקט בגישה שמרנית לגבי חישוב הפגיעה, ניתן להסתכל על הגזרה כפגיעה באשראי הפוטנציאלי למשק של כ-100 מיליארד!!!
    לגבי הערתך על גיוס הון, בפרקטיקה בנק ישראלי לא יכול לגייס הון חדש במחיר אטרקטיבי לאור העובדה שכל הבנקים בארץ (למעט מזרחי) נסחרים בניכיון על ההון שלהם של בין 10% ל30% חלקית בגלל מה שאנשים קוראים לו הסיכון הרגולטורי!!! קרי הפחד שהרגולטור יטיל סנקציות לא סבירות על הכסף של הבנק.
    שלא תפרש את הכתוב לעיל באופן לא נכון, אני בעד חיזוק המערכת הבנקאית על ידי אימוץ הוראות הגיוניות כגון ״חובות פגומים״ ו״באזל 2/3״ ואף מסכים עם השלמת ההפרשה ל0.35% על תיק המשכנתאות שנקבעה לפני מספר חודשים, אבל בוא לא נשכח ששינויים רגולטורים כל שני וחמישי אינם רעיון מוצלח ויוצרים חוסר וודאות אשר איננו סביר במערכת בנקאות. לסיכום לדעתי חטאת באותו החטא של כתב דה מרקר, לא דייקת בכתיבתך…

    אהבתי

    1. הי דן,

      קודם כל – תודה!

      בנוגע לנתונים הכמותיים. אני חושש שיש בינינו אי הסכמה די יסודית על מה זה בכלל הלימות הון. אין שום משמעות סבירה, ככל שאני מבין, לאמירה "ריתוק של 2.7 מיליארד". שום דבר לא מרותק בעקבות ההוראות של המפקח על הבנקים. הון עצמי אינו מרותק כלל, ללא כל קשר לשאלה מה יחס ההון. השימוש במונחים כמו "ריתוק הון" הוא פשוט לא נכון. הנה מה שג'ון קוקריין הסביר על העניין:
      http://johnhcochrane.blogspot.com/2014/09/capital-language.html

      בקשר ליכולת של בנק ישראלי לגייס הון במחיר אטרקטיבי – לא ברור לי איך זה משפיע על ההחלטה להעלות את הלימות ההון. זה מה שכתב על הנושא לא פחות מאשר חתן פרס נובל – ולא סתם פרס נובל, פרס נובל שהוא קיבל בדיוק בגלל העבודות שלו על מימון באמצעות הון לעומת מימון באמצעות חוב – מרטון מילר:
      http://tinyurl.com/m6ks7ta
      ובכל מקרה, אם הבנקים לא יכולים לגייס הון כדי לממן את ההלוואות שהם רוצים לתת, כנראה שהם לא צריכים לתת את ההלוואות האלו.

      אהבתי

      1. תודה על הלינקים, הם תוספת נחמדה לדיון.
        אני מבין שאתה לא מסכים עם המונח ריתוק הון, אבל אין זה מפריח את הטיעון הכמותי, כיוון שכדי לשמר את כמות האשראי במשק צריך להחזיק יותר הון. אינני נגד יצירת כרית רחבה יותר, אבל אני לא מסכים עם השיטה בה הרגולטור השתמש במקרה זה.
        בוא לא נשכח שהאשראי במשק הוא קטליזטור לכלכלה, ובתקופה של מיתון אתה לא רוצה להגביל את האשראי יותר מאשר הוא מוגבל על ידי כוחות השוק.
        לגבי גיוס ההון, הבנקים לא נסחרים מתחת להון שלהם בגלל שהמנהלים לא מוכשרים או בגלל שהם לא עושים את העבודה שלהם טוב מספיק (כולנו יודעים שהבנק עושה את עבודתו נאמנה ושוחט אותנו עד למקסימום האפשרי), הסיבה העיקרית ששקל שמושקע בבנק שווה פחות משקל בארנק הינה הרגולציה הכבדה והעלויות הנלוות לכך.
        אני לא מרחם על בעלי הבנקים בארץ ובטח שלא מצדיק דיבידנדים גבוהים, אבל במצב הנוכחי אין לצפות מהבנקים שיגייסו הון נוסף, ולכן ההשלכה הישירה של הגזרה הינה פחות אשראי למשק וריבית גבוהה יותר על המשכנתאות (מה עם קצת צדק חברתי;) ) בטווח הקצר/בינוני.

        גם אם בשוק משוכלל טיעונך נכונים, אין זה המצב בכלכלה של מדינת ישראל….

        אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s