חדשות מהחזית – מי קונה מוצרים מיובאים?

ההשפעות של סחר בינלאומי על אי שיוויון מהוות את אחת השאלות המרכזיות במחקר הסחר הבינלאומי כיום. אולי אפילו את ה-שאלה המרכזית. עד היום המחקר הזה התמקד בצד הייצור, כלומר – מה ההשפעות של סחר על שכר של עובדים שונים, על הרווחים של פירמות, וכו'. צד הצריכה – כלומר, מי מרוויח יותר מהייבוא? עשירים שקונים מרצדס בזול, או פחות עשירים שקונים גופיות בזול? –  קיבל הרבה פחות תשומת לב. זה קרה מכמה סיבות טובות, כמו למשל זה שההבנה התיאורטית שלנו, זו שמכווינה בסופו של דבר כל מחקר אמפירי, הרבה יותר טובה בכל הנוגע לייצור, לעומת כל הנוגע לצריכה. ומכמה סיבות פחות טובות, בעיקר זה שנתונים על צריכה הם פחות זמינים, וכשהם זמינים, הם פחות טובים.

ובכן, מחקר חדש מקבל הרבה תשומת לב עכשיו. שאלת המחקר היא מה ההשפעה של האפשרות לייבא על אפשרויות הצריכה של עשירוני הכנסה שונים. על המחקר חתומים שני רוק סטארס מהדור הצעיר של חוקרי הסחר הבינ"ל: פאבלו פייגנבאום מיו.סי.אל.איי (תלמיד של אלחנן הלפמן), ואמיט קאנדלוול מקולומביה. זה מחקר מעולה, שעושה שימוש במיטב הכלים שיש לכלכלנים כיום בארסנל. כמו כל מחקר מהחזית, לא תשמעו ממני שמה שהם עושים שם לחלוטין חסין מביקורות (לפני כמה שבועות העלינו את המחקר הזה על שולחן המנתחים האכזרי של קבוצת הקריאה שלנו כאן באן-ארבור, ויש מה לבקר), אבל, אני משוכנע שהמסקנות המרכזיות של המחקר יציבות, וישארו כפי שהן גם אם כמה אותיות קטנות יישתנו בדרך לפרסום הסופי. ומה התוצאות?

גופיה. דוגמן: אני. תמיד בסלפים נחתך לי הראש
מרצדס. לא שלי.

ובכן, מסתבר שכתוצאה מהגישה למוצרים מיובאים, העשירונים הנמוכים, ברוב המדינות, מרוויחים לא רק יותר, אלא הרבה יותר מאשר העשירונים הגבוהים. ההבדלים בין מדינות ניכרים, אבל כמה דוגמאות: בברזיל, העשירון התחתון מרוויח פי חמישים ושתיים יותר מהעשירון העליון. באיטליה, פי שבע. בדנמרק, "רק" פי שניים וחצי (בין השאר כי ההבדל בהכנסות בין עשירון תחתון ועליון בברזיל גדול הרבה יותר מההבדל בדנמרק). אתם מוזמנים להציץ בטבלא 4 בסוף המאמר כדי לקבל תמונה יותר מלאה.

מה זה אומר?

אפשר להסכים על כך שפתיחה למסחר בינ"ל מגדילה במשהו את פערי השכר במדינות המפותחות, וכנראה גם במדינות המתפתחות. בגדול – שכרם של מהנדסים עולה, שכרם של עובדי טקסטיל יורד. מדידה כמותית של ההשפעות של מסחר על השכר היא קשה, ורוב המחקרים שאני מכיר מצביעים על השפעות צנועות יחסית. סדר גודל של אחוזים בודדים. ההשפעה הגדולה ביותר שאני מכיר מתועדת בספרות היא במחקר של אבי אבנשטיין (מהאוניברסיטה העברית), אן הריסון, מרגרט מקמילן, ושנון פיליפס, שמצאו שבארה"ב הפסד השכר הריאלי בקרב אנשים שנאלצו, בעקבות תחרות עם מוצרים מיובאים, לעבור למקצוע אחר, הוא בין 12% ל 17%. מספר גבוה מאד לכל הדעות. יש מחקרים שמוצאים מספרים יותר נמוכים.  (בכל מקרה, רק להדגיש, אלו ההפסדים רק של מי שנאלץ להחליף מקצוע. קבוצה לא גדולה במיוחד, ולאו דווקא ענייה במיוחד). העניין הוא שאפילו המספרים האלה נמוכים בהרבה מהרווחים של העשירונים הנמוכים מהאפשרות שלהם לקנות מוצרים מיובאים. כלומר, אפילו אם בעשירונים הנמוכים יש יותר עובדים ששכרם נפגע בגלל התחרות עם הייבוא, עדיין, כשלוקחים בחשבון את כלל ההשפעות של הסחר הבינלאומי, נראה שהם דווקא אלו שמרוויחים יותר.

מה זה אומר על מכסים?

עוד לפני פייגנבאום וקאנדלוול ידענו שמכסים הם מס רגרסיבי (או לפחות יותר רגרסיבי מאשר מס הכנסה למשל), בגלל שהוא מס עקיף. כמו המע"מ, הוא מטיל עול כבד יותר על מי שצורך חלק גדול יותר מההכנסה שלו. אבל פייגנבאום וקאנדלוול לימדו אותנו משהו מרחיק לכת בהרבה. במתודה שבה הם משתמשים הם מניחים שאנשים צורכים את כל ההכנסה שלהם. ואפילו אז, גם כשמתעלמים מזה שאנשים עם הכנסות גבוהות חוסכים יותר, מכסים הם מס אולטרא רגרסיבי. אז כן. גם עשירים נהנים מזה שהם יכולים לקנות מרצדס בזול. אבל מסתבר שמי שמרוויח הרבה יותר הם דווקא אלו שיכולים עכשיו לקנות טי-שירטים, בננות, וטונה בזול. מכסים הם פשוט דוגמא מושלמת למס לא יעיל כלכלית, וחמור מזה – מאד לא צודק.

למה זו שאלת מחקר קשה?

לסיכום, מילה על למה צריך שני רוק סטארס וכל כך הרבה משוואות כדי לענות על שאלה שנראית יחסית פשוטה, ומאד אמפירית. למה אי אפשר פשוט להסתכל על מה כל עשירון קונה, לבדוק כמה מזה מיובא, לעשות אחד ועוד שלוש, ולהגיע לתוצאות? ובכן, זה לא כזה פשוט.

הקושי העיקרי כשבאים להגיד מה ההשפעה של האפשרות לקנות מוצרים מיובאים בזול, הוא הקושי ליצור תרחיש משכנע של מה היה קורה אילו המוצרים המיובאים האלו לא היו זמינים. מה היו קונים העשירים במקום מרצדס? מה היו קונים העניים במקום טונה מיובאת? או כמה פחות טי שירטים הם היו קונים? בכמה זה היה פוגע ברווחה שלהם? איך אפשר להשתמש בנתונים שיש לנו כדי לנסות להעריך את הגמישויות האלו? וזה עוד מסתבך: איך היו מגיבים היצרנים המקומיים להיעדר התחרות? בכמה הם היו מעלים את המחירים שהם גובים? בקיצור – מסובך.

מודעות פרסומת

19 תגובות בנושא “חדשות מהחזית – מי קונה מוצרים מיובאים?”

  1. אסף,
    1. כיצד ייתכן שהשכר הריאלי נפגע? נראה שלקחו רק עובדים של תעשייה ספציפית ולא את כל השכבות הנמוכות?
    2. כהערת אגב, העשירים צורכים את כל הכנסתם, זה רק לוקח להם יותר זמן.

    אהבתי

  2. 2. די נכון (בגלל זה, אגב, נזהרתי ואמרתי שמע"מ הוא "לפחות יותר רגרסיבי ממס הכנסה"). כשמדברים על עשירים מופלגים זה קצת מסתבך, כי הם לפעמים לעולם לא יצרכו את כל הכנסתם, אבל בגדול – להניח שאדם צורך את כל הכנסתו זו הנחה סבירה.
    1. אולי לא הבנתי את השאלה שלך? ברור שהשכר הריאלי הכולל לא נפגע. אף אחד לא שואל יותר היום אם מסחר בינ"ל הוא טוב בממוצע. סגרנו את הנקודה הזו כבר מזמן. בגלל שבסך הכל סביר שמחליפי מקצוע נפוצים יותר בקרב בעלי שכר נמוך, אז סביר שיש לזה השפעות שמגדילות אי שיוויון. אם כי, זה לא היה לב המחקר שציטטתי כאן. יש מחקרים אחרים שמראים שזה כנראה המצב.

    אהבתי

  3. למה כל כך קשה ליצור תרחיש משכנע של מה היה קורה אילו המוצרים המיובאים האלו לא היו זמינים? אני מניח שבהרבה מדינות, בדומה לישראל, היו תקופות שבהן פתחו את המשק ליבוא בסקטור ספציפי, ואפשר פשוט לבדוק מה קרה לפני ואחרי. נראה לי שדי קל לעשות מחקרים כאלו על ישראל לפחות.

    Liked by 1 person

    1. אפשר גם להסתכל על אפיזודות של ליברליזציה, ולנסות למצוא דרך משכנעת לעשות תרגילי לפני-אחרי. בגלל שבדרך כלל ליברלזציה של סחר קורית בו זמנית עם עוד שינויים במדיניות הכלכלית, זה לא קל, אבל אנשים עושים את זה. (הנה מאמר סקירה, אמנם קצת ישן, אבל מאת העורכת של טרייד ב AER: http://www.econ.yale.edu/~pg87/brookings.pdf). ככל שרוצים להגיע למסקנות כלליות יותר – יותר מוצרים, ללכת עד אוטרקיה, וכו', אין ברירה אלא להישען יותר על מודל.

      Liked by 1 person

  4. המשפט "בברזיל, העשירון התחתון מרוויח פי חמישים ושתיים יותר מהעשירון העליון" נשמע קצת מוזר. הכוונה למרוויח פי 52 מהורדת מכסים? מה זה אומר להדיוט בכלכלה? שאני בהכרח מקבל פי X יותר ערך עבור אותה צריכה בהשוואה לעשירון עליון? אני מבין שזה סוג של פרסום מקדים, אבל אם כבר לספק מספרים על הפערים עצמם, חבל שלא יותר בפירוט (או איזה גרף :D)

    אהבתי

  5. תודה על הבלוג.

    קשה לי להבין איך זה שפתיחת השוק לייבוא עוזרת לעניים. כמו שאמרת, הפתיחה לייבוא פוגעת יותר בעובדי הטקסטיל. מדובר לפי הנתונים היחידים שהבאת בירידה של כ-15% בשכר – וזה למיטב הבנתי לא כולל את הפגיעה בהון וגדילת החוב בעקבות המשבר התעסוקתי (כולל פיטורים, לא רק הפחתת שכר), ובוודאי שלא את הפגיעה ארוכת-הטווח בכל המשפחה שמשהו כזה יכול לגרום, נכון? זאת חתיכת פגיעה. ואתה אומר בעצם ששחיקה חמורה שכזו במצב הכלכלי *יותר ממתאזת* על ידי המחירים הזולים יותר של מוצרי הצריכה שאותם האנשים יצרכו? זאת חתיכת טענה. אודה לך אם תוכל להכנס קצת יותר בפירוט השחיקה במצב הכלכלי מחד ובהצדקת התזה מאידך, כי זה נראה לי פשוט הזוי.

    ועוד שאלה – הרי מכסים הם לפי קטגוריות. האם אין השפעה אחרת למס על מוצרי מותרות, כגון מכוניות יוקרה, מאשר למס על מוצרים זולים, כגון חולצות טי-שירט?

    אהבתי

    1. תודה על התודה 🙂
      אין לי ספק שיהיו משקי בית ספציפיים שיפגעו, בנטו, מפתיחה לסחר בינלאומי. לפחות בטווח הקצר, אבל סביר שיהיו כאלה שיפגעו גם בטווח הארוך. הנקודה היא שיהיו יותר משקי בית, אפילו בעשירון התחתון, שיפגעו מהיעדר סחר.
      הדרך לפרש את הממצאים של פייגנבאום וקאנדלוול היא לא כהתייחסות לכל משק בית בנפרד, אלא בהתייחסות לעשירוני הכנסה. פתיחה לסחר מועילה, בממוצע, לעשירונים הנמוכים. זה לא שכל כל משק בית שאיבד מפרנס (או שהשכר שלו נפגע) ירוויח יותר בגלל גופיות בזול. אבל לא כל משק בית בעשירון התחתון איבד מפרנס, וכמעט כל משק בית בעשירון התחתון קונה גופיות בזול. לכן, בסך הכל, בעשירון התחתון של התפלגות ההכנסות יש יותר רווחים מאשר הפסדים כתוצאה מסחר בינלאומי.

      אהבתי

  6. תודה מעניין.
    בהסתכלות רחבה לסחר בין לאומי ישנן השפעות עקיפות שפוגעות במשקי הבית מהעשירונים התחתונים (אם כי זה לא תמיד מהווה את ההסבר העיקרי להטלת מכסים.. לפחות לא בישראל). וזאת במיוחד כשהסחר הבינלאומי אינו מתקיים על טהרת היתרון היחסי אלא על התערבות (בוטה בחלק מהמקרים) של הממשלות.
    וזה בלי להיכנס לשיח על ההתמכרות לצריכה / חוסר איזון אקולוגי / ייצור מוצרים שמתכלים במהירות כדי לעודד צריכה מוגברת וכו' (כל אלו הן גם תוצאה בעיני של תחרות עולמית בין מדינות עם כללים ורגולציה לא אחידים)

    אהבתי

  7. אני מסכים הפוסט הזה בגדול אבל משהו עדיין חורק לי בהבנה. מה קורה אם במדינה שלי מייצרים רק טישרטים (לצריכה מקומית) ותוכנה (ליצוא)? אז האם עדיין לא הגיוני להגן על תעשיית הטישרטים לפחות בטווח הקצר כדי שענף התוכנה יוכל להתאים את עצמו לקלוט את מפוטרי תעשיית הטישרטים? אני מבין שזו דוגמא קיצונית, אבל האם היא לחלוטין לא רלוונטית למדינות קטנות שמתמקדות במספר מצומצם של ענפי יצור ומיבאות את השאר? האם גם אז הסרת המכס על מעט הענפים שבהם יש יצור לצריכה מקומית תגדיל את הצריכה של המפוטרים מספיק כדי לפצות אותם?

    אהבתי

    1. שאלות של טווח קצר הן שאלות קצת אחרות. לפוסט הזה חשובה רק העובדה שמי שמשלם על הגנת תעשיית החולצות הם אנשים עניים.
      ובכל זאת, תוספת קטנה – שיעור העובדים שמאבדים את מקום עבודתם בגלל תחרות מול הייבוא הוא מזערי, ואין סיבה להניח שדווקא אלו תעשיות או חברות שצריכות יותר זמן כדילהסתגל מאשר כל חברה אחרת שקמים לה מתחרים. צריך לעזור לאנשים – בוודאי. אבל אני לא רואה סיבה מיוחדת לנהוג שתעשיות שמפסידות בגלל תחרות עם הייבוא אחרת מכל תעשייה אחרת.

      אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s