לקריאה נוספת

כמו רוב הבלוג הזה, הדף הזה מיועד למי שכבר יש לו מושג בסיסי, נניח מישהי שלמדה מבואות לכלכלה, אבל רוצה לדעת איך לגשר בין מה שהלך שם ובין המציאות. אז העצה הראשונה היא – לעשות את קורסי המבוא לכלכלה. מה עוד?

1. The Journal of Economic Perspective

זה ז'ורנל שמוציאה האגודה האמריקאית לכלכלה, ושהמטרה המוצהרת שלו היא לגשר בין החזית של המחקר הכלכלי ובין הידע של בוגרי תואר ראשון. אין בז'ורנל הזה מחקרים מקוריים, אלא רק חיבורי סקר. זה כבוד גדול כשהז'ורנל הזה מזמין אותך לכתוב בו, והקוראים יכולים להניח שמה שהם קוראים שם מייצג את חזית המחקר. המאמרים לא תמיד הכי קלים בעולם לקריאה, אבל שווה לעקוב, ואם עולה נושא שמעניין אותך – שווה לפחות לנסות לקרוא.

2. הבלוגוספירה האמריקאית

שמעו, באמת. הטופ של העתונאים והבלוגרים בארה"ב, לעניות דעתי, מבינים את המציאות הכלכלית לא פחות טוב מכל חתן פרס נובל בכלכלה. מקום טוב להתחיל בו זה לעקוב אחרי טיילר קואן הבלתי נלאה. חודשיים של מעקב אחרי הבנאדם שמצליח להכניס 41 שעות לכל יממה, וסביר להניח שתהיה לכם תמונה די ברורה של מי מעניין אותכם. מייגן מקריידל ופליקס סלומון גבוה ברשימה שלי למשל. לא מעט מהכותבים האנונימיים באקונומיסט בהחלט יודעים על מה הם מדברים.

3. VoxEU

כותרת המשנה של האתר היא:

Research Based Policy Analysis and commentary from Leading Economists

כל מילה נוספת מיותרת.

4. ומה עם מי שעדיין לא עשה מבוא לכלכלה, אבל רוצה להצטרף לשיחה?

כאן ההמלצות מתחילות להיות יותר קשות, כי רוב הספרים שפופולאריים שמנסים לעשות "מבוא לכלכלה" הם לפחות קצת פוליטיים. לא שזה רע, ויסודות הכלכלה של תומאס סואל הוא על הכיפאק, וגם כלכלה עירומה של צ'ארלס ויילן, אבל מבאס אותי לחשוב שאנשים יגיעו למסקנה (או יתחזקו בדעה) שניתוח כלכלי הוא בסך הכל הכלי הרטורי של הימין הכלכלי. מהצד השני, הספרים של פול קרוגמן משנות התשעים, כמו פופ אינטרנשיונליזם והתיאורטיקן המקרי הם, לדעתי העניה, הספרים המהנים ביותר, והטובים ביותר, שמציגים כלכלה לחסרי הכשרה כלכלית (למרות שהם לא נותנים קורס שיטתי, אלא יותר אוסף של הערות וחיבורים). אבל כיום גם קרוגמן הוא לא בדיוק הדמות הכי נייטרלית בעולם מבחינה פוליטית. אולי כל זה אומר משהו. אז, הייתי ממליץ על הספרים האלה. אם רק אחד – קרוגמן. אם שניים, אז לערבב משני הצדדים.

6 תגובות בנושא “לקריאה נוספת”

  1. אסף, התרשמתי מכתיבתך המעניינת. אבל אני לא לקחתי קורס מבוא וגם לא. האם אתה יכול להמליץ על ספרי בסיס שעשויים לעזור לדעתך כדי לפתח ידע, הבנה ודפוסי חשיבה על כלכלה (ואני אישית בכלל עוד לפני לימודי באוניברסיטה)? לא חייב להיות ספרים למעשה, יכול להיות מאמרים, הרצאות הזמינות אונליין וכל דבר בר השגה. הרי אי אפשר לצפות שכל אזרח ביקורתי בהכרח ייקח קורסים בכלכלה, ואני בכלל עוד לפני שלב האוניברסיטה בחיים שלי. תודה מראש

    אהבתי

  2. שלום, לא ידעתי איפה לשאול את השאלה, אז כאן:

    בזמנו היה דיון בין אורי כץ לבין "כלכלה אמיתית" על בנקאות ברזרבה חלקית, לקחת חלק בדיון אז אשאל אותך שאלה ברשותך.
    חשבתי שאני די מכיר את מערכת הבנקאות, ואז קראתי כמה מאמרים די רציניים של מייקל קמנהוף מה IMF ומאמר ממחלקת המחקר של הדויטשה בנק על זה שהבנק לא נותן מהלוואות רק מהפקדונות והנכסים הכספיים והאחרים שיש ברשותו, אלא מייצר הלוואות ללא "כיסוי" לכאורה בצד הנכסים, לא הייתי שואל אם הטענה לא הייתה מגיעה מאנשים רציניים. אבל האם יש לך דעה או ידע בעניין?

    בקצרה, האם הבנקים נותנים הלוואות שיש מולם פקדונות או נכסים אחרים, או יכולים לתת הלוואות גם מעבר לגודל הפקדונות והנכסים שיש להם?

    תודה

    http://www.imf.org/external/pubs/ft/fandd/2016/03/kumhof.htm

    אהבתי

    1. סבבה. אפשר לשאול גם פה.

      הנקודה היא שזה לא בדיוק מה שקומהוף ואחרים אומרים. הטענה שלהם נוגעת רק לסדר הדברים. מה קורה קודם ומה אחר כך. אין מחלוקת על כך שבנקים לא יכולים לתת הלוואות מהאוויר.

      זה ההבדל בין ספרי הלימוד הסטנדרטיים ובין קומהוף:
      בספר לימוד סטנדרטי, *קודם* הבנק מקבל פקדונות ממשקי הבית, ואז, לפי כמה פקדונות שיש לו, הוא מלווה כסף לאחרים (ושומר חלק מהפקדונות בתור רזרבה).
      לפי קומהוף, בבנק מודרני זה כבר לא עובד ככה. הבנק הרבה יורת מדי גדול בשביל זה. כל הזמן הבנק נותן הלוואות, בלי לחכות לפקדונות. בסוף היום הבנק צריך לוודא שהוא מאוזן, ואם במקרה הוא נתן יותר הלוואות ממה שוא קיבל בפקדונות, אז הוא רץ לחפש פקדונות (או בדרך כלל, הלוואות מבנקים אחרים שבמקרה באותו היום קיבלו יותר מקדונות מהלוואות שהם נתנו). זה כל ההבדל. אף אחש לא טוען שבנק יכול לתת הלוואות בלי כיסוי באמת. מקסימום, שיכולים להיווצר לרגע חוסרים.

      למה זה אולי משנה? כי אם לאף בנק אין עודפים להלוות, אז הם רצים בבכי לבנק המרכזי. הבנק המרכזי יעתר וילווה להם, וכך (לטענת קומהוף) הבנקים הפרטיים משפיעים יותר מדי על המדיניות המוניטרית של הבנק המרכזי. אין לכך שום קשר לטענות בסגנון הכלכלה האמיתית על בנקים שנותנים הלוואות מהאוויר.

      אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s